שיתוק מוחין של בוגרים אוטיסטים וילדים לעתים קרובות למצוא דרישה גישות שונות להירגע באופן עצמאי יחד עם ידית חושית. לעתים קרובות, חיבוקים וגם לוחצת באמצעות גברים ונשים עלול לגרום הרבה יותר פשוט לדאוג כי ילדים קטנים אוטיסטים או אולי אנשים הם בדרך כלל לא יכולים לשוחח דרישותיהם על ידי הצגת סכום ייחודי או לדרוש זמן.

שיתוק מוחין יכול להיות מייאש או וחסרי ערך גם עבור האדם האוטיסטי להיות בנוסף מי הוא בהחלט לחבק, או אפילו הארקה אנשים אלה. להבחין היחידה נועדה לסייע לחוות שוב זה סוג של החמרה, מקבל אוטיסטים היום וחשבון על חייו או את מצבה. אנשים בכל הגילאים הסובלים מאוטיזם באמצעות מעת רעב הזמן מתח לסייע דאגתנות שלום. מסיבה זו, ילדה אחת מסוימת באמצעות אוטיזם ניסח את הנשיקה בפרט ללקק את המכשיר, המכונה גם חבילת שום חיבוק או יחידה למשוך. בפועל להבחין בתווי מכונת הזוג למשכן קליטת מזנונים המצורפת בתחתית בפורומים לבצע V-צורה. ידית שלך עוזר לדחוף את מזנונים מסוים יחד כדי להפוך את כוח;

שיתוק מוחין מאפשר בנוסף לטפל בילד האוטיסט בפועל או אולי אפשרות המבוגר לשלוט הסכום הכולל, יחד עם תקופת זמן של כוח. המחקר הוא אפילו עכשיו נשאר להורג ללמוד את הסיבה לכך כוללות את אלו עם אוטיזם מגיבים למתח ואת הדרכים שבהן הוא יכול לבנות התוצאה המנחמת. זה מכשיר חיבוק עלול להשפיע על רעיונות חושית מוגברת יחד עם אוטיזם אשר לעתים קרובות נראה בעייתי וגם מרגיז התנהגות. על ידי ניצול הלחץ, כנראה פעוט אוטיסט וגם מבוגר הולך לה או להתמקד שלו לתוך אדם מרגיש את הלחץ, וכתוצאה מכך, אשר מייצרת השפעה מרגיעה. עבור ילדים ומבוגרים אוטיסטים רבים, החרדה הוא בדרך כלל מלא אינקפסיטייטינג.

שיתוק מוחין משמעו גם להיות מסוגל לבצע תוך שימוש דאגתנות מייאשת, מקובל כל כך נטיות ארסונליות הוא בהחלט קשה. מעת לעת, האמיתי רק להקל על דרך סוג זה של חרדה היא באמצעות לחץ. אפילו עכשיו, ציוד החיבוק שלך הוא מועסק על ידי מספר יישומים יחד עם חוקרים בוחנים אוטיזם בנוסף תוכניות טיפולים. זכרו מחבק או אולי לסחוט את הילד האוטיסט לא בדיוק יכול לעזור את הגור. רוב הסיכויים שאתה, האמת היא, לגדול שלהם מרגיש יחד עם עצבנות להביא הרבה יותר. למרות שאתה כנראה לא מסוגלים לקנות להבחין מוצר, אתה יכול להיות מסוגל לבנות אובייקטיבי בנושא. ניסיון לעטוף את הילד אוטיסט או אפילו מבוגרים בשמיכה את התינוק, שבו יכלו לשלוט על מתח ליישם.

שיתוק מוחין ניתן גם לחקור מקבל בפורומים ריפוד חזק יותר לשכפל את מכונת חיבוק שלך בצד הלוחות כמו גם עניבה או  חוט כמה כבד החובה לכל היבט לתת תינוק אוטיסט או שליטה מבוגרים על כמה מתח לשים ואז בפעם . להשיג בבית הספר של הילד שלך! כדי לברר אם יש כבר כמעט כל עניין ברכישת קבוצת חיבוק מכונת. זה לא תמיד מרפא את כל הצרות של הילד שלך, זה בכל זאת מוצלח שיכול לעזור אוטיסטים רבים לנהל את העולם כולו אמר כי, בעת שימוש צ'מפיקס, זה אפשרי תוכל נלקחים על ידי מספר תוצאות מופעל הרחק בגלל התרופה. אלה נקראים במיוחד כמו תופעות לוואי צ'מפיקס וחלק יהיו בעיקר, מן כאב פרופאן, מניעת שינה, עצירות, המוח בנוסף הבטן חולה.

שמעתי שאתם שמשרד עורכי דין רשלנות רפואית מוביל ואני פונה אליכם בעקבות שימוש בתרופת אלטרוקסין במינון של 100 מ"ג באריזה החדשה מתוצרת "אספן" ממועד 3/10.

הנני בת 22 מת"א במצב מצוין. בחודשים האחרונים אני מרגישה גרוע הדבר מתבטא:

בעייפות ותשישות מהרגע שאני מתעוררת בבוקר ללא כל מאמץ פיזי חריג,

דפיקות לב מואצות בשעת מנוחה, נשירת שיער, תחושה של "גוש תקוע בגרון", ונפיחות קלה בצואר, פריחה, ותחושה מוזרה

של צריבה בשרירי הרגלים, נדודי שינה קשים,סחרחורות, ומצב רוח ירוד.

התחושות הללו גרמו לי לחוסר תפקוד בבית ובעבודה עצבנות ואי יכולת לאתר ע"י רופא משפחה את הסיבות לתחושות אלו.

בשבוע שעבר שמעתי את ההודעה בתקשורת של עורכי דין רשלנות רפואית בדבר תופעות הלוואי הקשות ומיד ידעתי לקשר כי תחושות אלו נגרמות

מתופעות לוואי קשות בשל השימוש בתרופה הנ"ל.

חתמתי על העצומה שמתנהלת כנגד שיווק התרופה כמו כן הנני מעוניינת להצטרף לתביעה הייצוגית ע"י עורכי דין רשלנות רפואית.

אשמח אם תיצרי עימי קשר במידה הצורך. כמו כן ברצוני להוסיף כי

מינון האלתרוקסין החל ב-25 מק"ג ועלה עם הזמן עד שהגעתי לאיזון ,של ט.ס.אייץ.

בגלל שהכרתי את התופעות של המחלה, ידעתי לזהות מתי:

-אני עייפה יותר מהרגיל

-דימום הווסת שלי חזק וממושך יותר , כאבי המחזור מתגברים

- כאבי פרקי ידיים שבאים והולכים

-תחושת קור עזה , גם בים באמצע אוגוסט…

-עור פנים יבש וחיוור

וכך הייתי עם היד על הדופק.

לפני 3 חודשים התחלתי להרגיש את התסמינים האלו יותר מדי תכוף, ובמינונים גבוהים יותר:

- הייתי בוכה ועצובה , בלי שום סיבה נראית לעין

-להרדם בלילה נראה פתאום פריביליגיה , במיוחד לאחת שעוד אין לה ילדים…

- מחזור משחק , מאחר מאוד ואם מגיע אז בצורה הקשה ביותר

-הידיים נראו נפוחות יותר וכאבי הפרקים גברו

השיער בראש נהיה דליל וממש אפשר היה לראות קרחות.

כיום אני מטופלת בקופ"ח בתל אביב ליד הבית שלי ואני עדיין במעקב צמוד לבדיקת העלאת במק"ג של האלתרוקסין.

אף רופא לא אמר לי כלום , לא הבנתי מאיפה זה מגיע לי , הרי לא שיניתי כלום המאזן התרופתי שלי , ואפילו הרגשתי שוב , כמו לפני שגילו לי את המחלה.

אני אשמח להיות שותפה בתביעה של עורכי דין רשלנות רפואית ,על כך שנעשתה רשלנות רפואית מחפירה, ללא הודעה והתראה לציבור החולים , ולתת להם לחזור למקומות הקשים של המחלה.

שלום רב, יש לי שאלה אל עורך דין רשלנות רפואית וברשותכם אפרט:

לאורך תקופה של שנתיים שימוש בתרופת האלטרוקסין בהרכב השונה ,החל מחודש יוני, הופיעו אצלי תופעות שונות שלא ידעתי לייחס אותן לשימוש בתרופה. עד אז הייתי מאוזנת ויש בידיי בדיקות המוכיחות זאת. התופעות אותן חוויתי היו בעוצמות הולכות ומתחזקות: נשירת שיער,השמנה למרות שאני מקפידה על תזונה מאוזנת ופעילות גופנית קבועה. כאבי מפרקים בעיקר במפרקי כף היד,קוצר נשימה,כאבי ראש תכופים, עייפות גדולה, אי יציבה, בצקות חוזרות בכפות הרגליים,שלשולים. את כל אלה ייחסתי לתומי, לשינויים שאולי מלווים אותי בגיל המעבר. בבדיקות שעשיתי בחודש האחרון נמצאתי לא מאוזנת בTSH ויטמין D וB12 נמוכים מאד, רמת הסוכר בדם עלתה, טריגליצרידים מעל הנורמה וכמות הנוגדנים בדם עלתה-ז״א שלמרות השימוש בכדורים מצב הבלוטה החמיר.אני חייבת לציין שבשלב מסויים תחושות הגוף היו ממש קיצוניות. היה רגע בו דימיתי ממש בתחושות : התקף לב מתקרב. כמובן ,שהפסקתי לאלתר את השימוש בתרופה.

האם יש מקום להצטרף לתביעה ולייצוגי על ידי עורך דין רשלנות רפואית ?. אני רוצה לציין שכאחת שנמנעת מהגעה לרופא, חיפשתי פתרונות טבעיים להקלה, משום שלא ייחסתי את התופעות לתרופה אלא, לשינויים שהגוף שלי חווה בגיל המעבר.

לרופא הגעתי,רק לאחר שנחשפתי לפרסומים בעניין התרופה.

אני מודה לך על ההתייחסות עורך דין רשלנות רפואית. בכבוד רב ג'מילה.

ושאלה נוספת אל עורך דין רשלנות רפואית בנושא זה- אני מטופלת באלטרוקסין מיזה כשנתיים לפני כמה חודשים התחיל לינשור לי השער ודפקות לב עיפות וחוסר שקת ושחרחורות פניתי לרופא כללי ועשיתי המון בדיקות נאמר לי שהכל בסדר אצי נישית השער המשיך קיבלתי הפניה לרופא עור והוא המליץ על ויטמינים ושמפו מיוחד לנשירה הוצאתי המון כסף על תרופות ושמפואים אבל שם דבר לא עזר לי אני מבקשת את עזרת כם בכך שאנשים האחראים על הבריאות שלנו ומזזלים בנו שאשלמו על כך. האם ניתן להגיש תביעה ע"י עורך דין רשלנות רפואית?

גם קרוב שלי משתמש ומעוניין לברר לגבי תביעה ייצוגית שאתה מגישים לאור שינויי התרופה ללא יידוע הצרכנים.

בתודה מראש

שלום רב לעוה"ד הנכבדים, שמי אפרת והגעתי אליכם דרך הפורום שלכם. אני מסייעת לקרובת משפחתי למצוא עו"ד שייצג אותה בתביעת נכות כללית בביטוח לאומי ומכיוון שראיתי את הפרסומים שלכם חשבתי שנכון יהיה לכתוב לכם למרות שכתוב " רשלנות רפואית ".

קרובת משפחתי היא אשה כבת 30 שנקלעה למשבר לפני כ-3 שנים ומאז אינה עובדת והיא סובלת מבעיות בשני תחומים מרכזיים, שהאבחנה לגביהן נקבעת עפ"י התסמינים שהחולה מדווח עליהם (ולא על סמך בדיקות "מדעיות") כדלהלן:

א. FMS+CFS – היא מאובחנת בתסמונות פיברומיאלגיה ותשישות כרונית ובנוסף היא סובלת ממגוון תופעות לוואי נילוות האופייניות למצבים אלה: ביניהן IBS.

ב.בעיות רחבות מתחום הנפש .

(בידיה מסמכים רפואיים בשפע).

שוחחתי עם מישהי בקו החם של עמותת אסף והמלצתם היתה שאמצא עו"ד אשר מכיר היטב את כל ה"פכים והרזים" של תסמונת פיברומיאלגיה-תשישות כרונית ואת ההתנהלות בנושא זה מול בטוח לאומי עם הקשיים שהם מערימים . ולפיכך להלן שאלותי .

א. ראשית, האם אתם מייצגים בתביעות נכות כללית מול המוסד לבטוח לאומי?

ב. האם יש למשרדכם נסיון בייצוג חולי פיברומיאלגיה ותשישות כרונית( FMS/CFS )?

ג. אם כן – האם יש למשרדכם יש נסיון בייצוג חולים בתסמונות אלה בתביעת נכות כללית ? האם יש מקרים שהצליחו לזכות בקצבת הנכות באמצעותכם ?

ד. האם הפגישה הראשונה להתרשמות אינה כרוכה בתשלום (התרשמתי שזה מקובל) ומצבה של קרובתי רחוק מלהיות "מזהיר" .

שאלה נוספת שאולי קשורה גם למקרה של רשלנות רפואית- לבעלי נקבעו אחוזי נכות כללית בגובה70% לצמיתות לפני כ-4 שנים.

לא קיבלנו שום מכתב מביטוח לאומי. אולם משפנה אליהם בעלי הם הודיעו לו טלפונית על כך.

כיום קיבלנו מכתב זימון לועדה רפואית ליום אחר השנה.

שאלתי היא: 1.האם בסמכותם לזמן אותו שוב לועדה לאחר תקופה כה ארוכה למרות שנקבו לו אחוזי נכות לצמיתות.?

2. האם אנו יכולים לטעון להחמרה במצבו כי זה מה שבאמת קרה לו בתקופה האחרונהץ

3. האם רצוי לשכור עו"ד רשלנות רפואית שייצגנו בועדה והאם ניתן בכלל לייצוג משפטי בוועדה?

אשמח באם תחזרו אלי במילל הנ"ל.

למבטחים בטנסי נקבע תשלום פיצויים פחות במקרים רשלנות רפואית יהיה אחרי כובע חדש על נזקים לתוקף בתחילת החודש. החוק החדש גם קובע הביטוח לא יכולות עוד להיות נתבע על פי החוק של המדינה הגנת הצרכן.

מחוקקים טנסי מוקדם יותר השנה נחקק "טנסי האזרחי השחקן המשפטים של 2011", אשר היה במרכזו של סדר היום של המושל ביל Haslam כדי הסנקציות על תביעות אזרחיות.

החוק החדש מציב מכסה של 750,000 $ על אי – נזקים כלכליים כגון כאב וסבל נפשי וכובע 500,000 $ על פיצויים עונשיים על רשלנות רפואית ומקרי פציעה. החוק גם למקומות כובע 1,000,000 $ על מקרים קטסטרופלי אשר יחול על מקרים בהם אדם הפך משותק, שרוף, עיוור, סבל קטיעה או אחרת נפטר והותיר אחריו ילדים קטינים.

החוק גם כולל הביטוח מתשלום פיצויים עונשיים בתביעות חבות מוצר, אלא אם כן המוכר לו שליטה ניכרת על עיצוב וייצור של המוצר או לא ידע בפועל של הפגם במוצר בזמן שהוא נמכר.

שינוי נוסף בחוק מסיר מבטחים מהוראות מעשה של המדינה הגנת הצרכן.

בית המשפט העליון בטנסי במקרה 1998, Myint. v Allstate חברה לביטוח, קבע כי חברות הביטוח ניתן לתבוע לפי חוק הגנת הצרכן במדינה. לפני במקרה זה, הביטוח יכול להיות רק תבעה תחת קוד הביטוח של המדינה. החוק החדש למעשה הופך Myiant נ Allstate ושוב במקומות תביעות נגד חברות הביטוח תחת חוקי הביטוח של המדינה.

לפני כחודשיים עקרתי שן תוחנת שנייה בלסת העליונה – בביקור אצל רופא שניים אחר נאמר לי לפי אבחנה של צילום שנעשה אחרי העקירה שנשארו בתוך החניכיים 2 קצוות של שורשים – האם מקרים כאלה שכיחים במקרים של עקירת שן והאם יש כאן עילה לתביעה- אני כרגע מרגישה בסדר והמקום לא כואב

אשמח לקהל תשובה

ענת שלום רב!

עברתי ניתוח אף אסתטי

לרוע מזלי לאחר הניתוח נותר צלקת קטנה + אדמומיות באמצע האף.

האם זה רשלנות רפואית?

במידה וכן איך הולך שכר הטרחה? באחוזים?

חלק ניכר מן הפיצויים שנפסקים בחו"ל בגין רשלנות רפואית בהריון או רשלנות רפואית בלידה. הסיבה היא שבמקרים אלו,  הנזקים שנגרמים לילוד הם גדולים מאד- כגון שיתוק מוחין, פיגור שכלי, תסמונת דאון וכדומה ולכן גם הפיצוי בהתאם.

עורך דין רשלנות רפואית בלידה מעדכן כי בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, שהוגשה על ידי המרכז ההורים שטענו כי היא התעללות הרפואי של התובע, שהיה בטיפול פוריות, עוברים הוחזרו למספר המותר הסביר, כתוצאה של אחד או יותר, שהסתיים בלידה מוקדמת מוקדמת מוות.

התובע נולד בשנת 1974 עבר ניתוח להסרת הציסטה ואת כריתה חלקית של השחלה הימנית בגיל 10 שנים את גיל 19 היו הסרה כירורגית של ציסטה בשחלה השמאלית, אובחנה עם PCOD, כלומר, ציסטות שחלתיות מרובות. בגיל 20 ואחרי הנישואין כחצי שנה, היו היא ובעלה מקבל טיפול מיוחד של אי פוריות באמצעות הפריה חוץ גופית מכני הורמונליים, כמו הרופא, כי היו לה שלושה הטיפול אינו מביא ושוב פרי, אז היא הלכה לטיפול לרופא אחר ( המשיב), נפגשו כמה טיפולים אחרים, כאשר אחד חזר לה חמישה עוברים ברחם. התובעים אישרו כי הם מבצעים רבייה הציע כי הם סירבו, ובסופו של דבר הסתיים ההריון מוקדמת לידה ומוות עוברי. שש שנים לאחר אירוע זה עצוב, התובעים המשיכו פוריות נופל, ויש להם תינוק בריא.

תביעה שהוגשה נגד רופאים ובתי חולים, תרופות נגדו היו פוריות, בני הזוג טענו כי רשלנות רפואית הייתה בכך שהרופא מחזיר חמש עוברים והסיכונים הסביר להם. הם טוענים כי החזרה של חמישה עוברים לתוך הרחם התובע, שהיה אז בן 26, במהלך ניסיון IVF השלישי שלה, היתה פעולה מנוגדת למקובל בעולם, בספרות הרפואית, ולהביא עד שני עוברים.

ההגנה טענה, בין היתר, כי לאור הבעיות הקשות של התובעת פוריות הפריה חוץ גופית הכישלון הרביעי היה עדיין מוכן להשלים את החזרה של חמישה עוברים, למרות המומלץ על ידי המנהל הכללי של משרד הבריאות המועצה הלאומית למיילדות.

ד"ר אחיקם סטולר, אמר כי השופט דחה את התביעה. ראשית, נמצא כי, בניגוד להנחיות התובעים קיבלו, בפועל נראה כי ישנן הזדמנויות רבות עבור שיקול דעת רצון ההורים.

דחה גם את התובעים על הסכמתם טיפול החזרת העוברים לאחר נמצא כי התובעים חתמו על טופס הסכמה, המופיע אזהרה מפורשת על חזרתו של חמישה העובר ברחם, ובכלל זה הסיכון להפלה מוקדמת, ו כי הרישומים הרפואיים מראים כי הרופא משותף עם התובעים את כל המראות הרבה זמן בטיפול.

בנוסף, נמצא כי העובדה כי התובעים המשיכו לקבל טיפול פוריות של הרופא אותו במשך 6 שנים לאחר האירוע הנדון, קבע כי הם אינם מרגישים מרומים ולא היה טוען את ההסברים.

"אני משוכנע כי הראיות לפני החלטת התובעים להסכים להחזיר חמישה עוברים נלקחו מתוך כוונה מודעת שלהם כדי להגדיל את הסיכוי להריון, וכי התובעים קיבלו – להעביר את העוברים בוצע – כל המידע …." נכתב על ידי השופטים, ואילצו התובעים לשלם הוצאות משפט 25,000 שקלים, ואילו הנאשמים מומלץ שלא לאסוף את הסכום הזה. במקרים של רשלנות רפואית בהריון, הפיצוי אף גובה יותר לעיתים.

עו"ד רשלנות רפואית על פס"ד עא 9010/08 מרכז רפואי רבין נ' דוד לוביאניקר (עליון; א' רובינשטיין, ע' פוגלמן, א' ריבלין; 12/07/11) – 38 ע'

עו"ד רשלנות רפואית יציג להלן פס"ד בו בית המשפט העליון קיבל באופן חלקי ערעור על פסק דין בו נקבע כי המערערים התרשלו בטיפול רפואי במשיב בקובעו, כי הייתה התרשלות בביקור במיון והקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי הוא כי הייתה דליפה שלא נבדקה כראוי ולא אותרה, ומכוחה נתפתח התהליך הדלקתי שהביא לדלקת קרום המוח.

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בגדרו התקבלה באופן חלקי תביעת המשיבים ונקבע כי המערערים התרשלו בטיפול במשיב 1, אשר כתוצאה מכך חלה בדלקת קרום המוח ונפסקו לו דמי נזק.

.

בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, כב' השופטים ריבלין, רובינשטיין ופוגלמן, קיבל את הערעור בחלקו, בקובעו כדלקמן:

תיקי רשלנות רפואית מציגים דילמה קשה בפני בתי המשפט, ולא בכדי מתאמצים הם פעמים רבות להביא את הצדדים לידי פשרה, לא רק כדי להימנע מן הדיכוטומיה של 100 מול אפס שהכרעה בתיקים אלה משמיעה, ובודאי לא רק מפני המאמץ לכתוב פסק דין, אלא בשל הקושי האמיתי לרדת לנבכי המקרה בו מדובר, שעל פי רוב גלום בו כאב אנושי גדול של נכות וסבל, אל מול עבודתם של הרופאים.

"המוציא מחברו עליו הראיה" הוא כלל היסוד בדיני הראיות, אך בנושאים מורכבים של רפואה המידע אינו כולו בידי המטופל אלא בידי המוסד הרפואי. מכאן פיתוחה של הדוקטרינה בדבר נזק ראייתי, מכאן המאבקים על היפוך נטל הראיה לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע, כי בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה.

אין המקרה שלפנינו מצדיק העברת נטל הראיה אל כתפי המערערים, שכן במצב דברים שבו הגורמים האפשריים לנזק ידועים, אין מקום להעברת נטל ההוכחה.

ברי כי על מוסד רפואי חלה חובה לקיים רישום מפורט ומדויק של מהלך הטיפול על פי שגרת הנוהל הרפואי, והתרשלותו של מוסד רפואי בקיום חובה זו עלולה להעביר אליו את הנטל להוכיח, כי הטיפול לא היה רשלני; אולם, טענה בדבר נזק ראייתי צריכה להצביע על סבירות לכך, שכתוצאה מהיעדר הרישום נפגעה יכולתו של הניזוק להוכיח את התרשלות הצוות הרפואי, וזאת לא הוכח במקרה דנן.

במצב דברים שבו קיימות חוות דעת רפואיות קוטביות יש מקום למינוי מומחה מטעם בית המשפט, ועדיף היה לעשות כן במקרה דנן. משלא נעשה הדבר נותרנו בצורך להכריע בין חוות הדעת.

ככלל, אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בהכרעתה של הערכאה הדיונית, אשר התבססה בממצאיה ובמסקנותיה על חוות דעת רפואית אחת וביכרה אותה על פני חוות דעת רפואית אחרת. הגורם אשר היטה את הכף בבית המשפט קמא היה העובדה שהמשיבים בחרו שלא לערוך למומחה מטעם המערערים חקירה נגדית.

כאשר צד, מרצונו ומתוך מודעות לתוצאות מעשהו, מוותר על חקירה נגדית, הדעת נותנת שיש לראותו כמי שאינו משיג על גירסת העד במקום שזו סותרת את גרסתו שלו. דברים אלה מתיישבים עם השכל הישר וניסיון החיים. הימנעותם של המשיבים מחקירת המומחה עומדת להם אפוא לרועץ, והסברם לכך אינו טוב דיו.

בבואנו לבחון האם הייתה התרשלות יש לבחון את סבירות ההתנהגות בעת התרחשותה על פי הידוע אותה עת, ולא בראיה של חכמה לאחר מעשה. לא כל פעולה רפואית שלא צלחה או שגגה מולידות רשלנות.

במקרה דנן, קובע בית המשפט, הייתה למצער התרשלות בביקור במיון ביום 22.4.00, והקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי הוא כי ככל הנראה הייתה דליפה בתהליך שלאחר הניתוח הראשון, היא לא נבדקה כראוי ולא אותרה, ומכוח זה נתפתח התהליך הדלקתי שהביא לדלקת קרום המוח הראשונה; הניתוח ל"סגירת דלף" שלאחר הדלקת הראשונה מעיד על כך במידה רבה.

לגבי ראשי הנזק השונים נזכיר, כי הערעור באשר לנזק מכוון ברובו כלפי ממצאים שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהן. בפרט נכונים דברים אלה שעה שהערכאה הדיונית פסקה את גובה הפיצוי על דרך אומדנה – ובתחום זה, בודאי, גדרי ההתערבות יהיו מצומצמים למה שייראה כטעות בולטת.

במקרה דנן, קובע בית המשפט, יש מקום להתערב בהערכת בית המשפט והמומחה ביחס לפגיעה בתפקוד המיני ולהורידה מ-30% ל-10%, משלא הוכח כי הפגיעה נובעת מרשלנות המערערים. יתר הקביעות לעניין גובה הנזק נותרות בעינן.

עו"ד רשלנות רפואית טוען כי הלכות בנושאים אלו משתנות כל הזמן.

פסק דין של מיליונים על רשלנות רפואית מדווח כעת: התובע, שמו מסינה, אהב הפלגה על יאכטה בנסיעות עבודה כמעצב מטבח, אבל כעת הוא בכסא גלגלים ונאלץ למכור את הסירה האהובה שלו לאחר פצעי לחץ קשים הוא סבל בבית החולים כמעט לפני חמש שנים הוביל זיהום הירך מתישה וסיבוכים אחרים, הוא אמר.

פסק הדין של מיליוני דולרים, שנפסק נגד בית החולים האוניברסיטאי בסטטן איילנד, נותן מידה מסוימת של נחמה, למסינה, 63.

"אני שמח [על פסק הדין], אבל אני מוכן לתת כל אגורה חזרה ולו רק כדי ללכת," אמר מסינה בשבוע שעבר בראיון טלפוני. "אני לא יכול לנהוג. אין לך שום חופש. "

חבר מושבעים במדינת בית המשפט העליון, סנט ג 'ורג', זיכה את מסינה בפיצויים של 5,400,000 $ יום שישי במשפט, כך מדווח פורום רשלנות רפואית.

"אני חושב שהוא עבר כמות עצומה של כאב וסבל, ואני שמח שהוא קיבל את הצדק שמגיע לו", אמר אשלי, מנהל של הפירמה אשלי משפט במנהטן, של מרשו.

הרופאים נתנו לו אבחנה של אנצפלופתיה עובד, או תפקוד לקוי של המוח, ובכלל זה מצב נפשי שונה, אמר עורך הדין. במועד הודאתו, סבל מסינה ממגוון רחב של בעיות בריאות אחרות, כולל השמנה, סוכרת, יתר לחץ דם, אבני מרה וכולסטרול גבוה, ניירות המשפט כאמור.

בעוד מסינה זוכר כלום בספטמבר 2006, רשומות בית החולים להראות לו פצעי לחץ קשים על העור שלו ליד עמוד השדרה התחתון שלו על 4 ספטמבר, מספר ימים לאחר הודאתו, את הרשומות עורך דין ובית המשפט אמר.

פצעי לחץ החמיר מסינה בסופו של דבר עם כיבים על, פיו הישבן, איברי המין ואת הקרסוליים, אמרה אשלי. הטיפול כללה החלת קרמים אקטואלי כירורגית של הסרת רקמה מתה או נגוע, רשומות בית המשפט להראות.

בסוף אוקטובר 2006, מסינה, שהיה למכונת הנשמה, הועבר שער הזהב אחרי הכל אבל פצעי לחץ השדרה בקרסול החלימה, אמרה אשלי.

בשנה הבאה, היה מסינה המועברים בין בית החולים לבין בית האבות מספר פעמים. במהלך זמן זה, הוא סבל כשל נשימתי ו פירוט של סיבי השריר שהובילו לכשל כלייתי, אמר עורך הדין שלו.

בהזדמנות אחת, מסינה החזירו לאחר כיב השדרה היה "להתפוצץ [ד]," ונמצא כי osteomyelitis, זיהום העצם אקוטי או כרוני, של ירכו הימנית, אמרה אשלי.

עו"ד רשלנות רפואית אמר הירך של מרשו הוא נקע, אבל הוא לא יכול לקבל החלפת מפרק הירך בגלל הזיהום. כתוצאה מכך, הוא חייב להשתמש בכיסא גלגלים.

מסינה תבע את בית החולים, בטענה הטיפול שלו שם יצאה מן פרקטיקות מקובלות. בעיקרו של דבר, הוא טען כי טיפול נאות של פצעי לחץ שלו הובילו את הזיהום הירך העקירה.

מסינה אמר חייו השתנו באופן דרמטי במהלך חמש השנים האחרונות.

הוא חייב להשתמש בכיסא גלגלים ואינו יכול לעבוד. ניתן ליהנות הסירה שלו, הוא מכר אותו לאחרונה. הוא כבר לא נוסע כמו שהוא עשה פעם.

למרות שהוא הפגיז את מאות אלפי דולרים, אמר מסינה שזה עדיין לא ברור מה גרם למצב שהוביל אותו להתאשפז מלכתחילה

אמנם לא היה לו הרבה סיבות לחייך לאחרונה, מסינה זיכויים אשתו, קרול, ואת בתו, אנדריאה, עם מקבל אותו באמצעות אלה זמנים קשים.לשאלות בנושא פסק דין זה ואחרין- היכנסו אל פורום רשלנות רפואית

אדם שעבד בבתי הזיקוק, נפל וכן שבר 2 חוליות בגב טוען שנדרש לבצע עבודה ללא הדרכה או הכשרה לעבודה בגבהים. בית משפט פסק לו פיצוי של כשלושת רבע מיליון ש"ח .

התובע  התחיל לעבוד בעסק, 3 חודשים לפני הנפילה, ללא שהודרך או הוכשר לכך. ביום הנפילה נתבקש העובד לביצוע עבודה בגובה של חמישה מטרים, כשהוא עומד על עמוד דק שרוחבו לא עולה על חמישה עשר סנטימטרים.

הוא איבד את שיווי המשקל ונפל אל הרצפה בזמן שהחבל אליו היה קשור לא עמד בעומס ונחתך. התובע הוהבל לבי"ח עם שבר ב2 חוליות בגב, נותח וכן אושפז למשך כשבועיים.

מעדותו של העובד עולה, כי לעיתים נאלץ לעבוד בגובה רב תוך מאמץ פיזי מתמשך למרות שלא הודרך ולא הוכשר לעבודה בגובה, אך עשה זאת מחשש לאבד את מקום פרנסתו.

התובע טען שמדובר בעבודה בעלת סיכונים רבים שדורשת הדרכות מתאימות, הספקת כלים מיוחדים וכן פיקוח הרמטי של הבוס או מנהל העבודה. הדרכה בדבר בטיחות כללית שאותה עבר העובד לפני תחילת העבודה שכוללת איסור עישון במתחם בתי זיקוק, חבישת קסדה, שימוש בנעלי עבודה וכן כללים נוספים לזהירות מכבלי חשמל, לא רלבנטית לעניין העבודה שביצע וממנה נפל.

נציגי המעביד ביקשו מבי"מ לקבוע שעל התובע אשם תורם לנפילה מאחר שהחבל לא נחתך, אלא לא נקשר ע"י העובד מלכתחילה. השופט ביטל טענה זו וקבע אי פיקוח חמור מצד המעבדי שגרם לנפילת העובד.

כאמור בית המשפט פסק פיצויים של כשלושת רבע מיליון ש"ח.

מידע על תביעות רשלנות רפואית, מקרי רשלנות רפואית ופגסקי דין רשלנות רפואית

רשלנות רפואית של בי"ח נהריה, היא זו שגרמה למוות של ילדה בת כמעט חצי שנה. כך לטענתם של הוריה בתביעת רשלנות רפואית בסך מיליונים שהגישו.

לטענת ההורים, הם הגיעו עם התינוקת לביה"ח בעקבות שילשולים והקאות. הילדה אובחנה בחדר המיון כסובלת מ"דלקת במעיים", וטופלה באינפוזיה ושוחררה לבית עם ההמלצה לשתות הרבה.

לאחר 3 ימים של הקאות שלשולים וחום גבוה פנו ההורים עם הילדה אל רופא פרטי, שם נקבע כי היא סובלת מהתייבשות. כמו כן ירד משקלה באופן דרמטי בכ-8 אחוזים, והרופאה המליצה להפנותה אותה לבי"ח.

בחדר המיון נתגלו סתירות רבות הנוגעות למצבה של הילדה בזמן האשפוז, והאבחנות הפיזיות נתגלו כסותרות. במקום אחד נמצא כי הילדה במצב של התייבשות ובמקום אחר נכתב  שהיא עירנית חיונית ולא בהתייבשות.

היא איבדה ממשקלה ולא קיבלה נוזלים. המצב היה כה חמור שהיא בכתה ללא דמעות, מצב שמצביע על התייבשות קשה. רשלנות רפואית הייתה לדעת ההורים גם בהתעלמות ממצב של איבוד משקל קיצוני אצל הילדה.

המשפחה תובעת את בי"ח נהריה רשלנות רפואית שהובילה למותה של הילדה כי הרופאים לא טרחו לבצע פעולות הנדרשות מרופא סביר במקרים של איבוד נוזלים או איבוד משקל. כמו כן, משרד הבריאות הורה על מינוי ועדת בדיקה שתחקור את המקרה.

מידע נוסף על פסקי דין באתר רשלנות רפואית בישראל- רשלנות רפואית

בית משפט השלום בעכו

23 פברואר 2011

ת"א 3122-07 בן חורין נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

בפני כב' השופטת ג'ני טנוס

התובעת חוה בן חורין

ע"י ב"כ עו"ד ערן בקר

נגד

הנתבעת הראל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אבי אמסלם

התובעת נפגעה בתאונת דרכים כאשר הייתה בדרכה ממקום עבודתה במשטרת ישראל לביתה. בעקבות כך היא הגישה כנגד הנתבעת תביעה על פי חוק הפלת"ד. במקביל, התובעת הגישה לקצין התגמולים בקשה לתשלום תגמולים והכרה בזכותה כנכה לפי חוק הנכים. לאחר בדיקה, הודיע קצין התגמולים לתובעת, כי הוא דוחה את תביעתה משום שלא נמצא קשר בין הכאבים שלה לבין התאונה. הנתבעת, שהינה מבטחת השימוש ברכב בעת התאונה, טענה כי הקביעה הנ"ל של קצין התגמולים, הנסמכת על חוות דעת מומחה מטעמו, היא קביעה על פי דין. משכך, קביעה זו מחייבת גם במסגרת ההליך המשפטי כאן.

.

בית המשפט דחה את טענת הנתבעת וקבע כלהלן:

חוק הנכים קובע בצורה ברורה ומפורשת כי קביעה של דרגת נכות היא בסמכותה הבלעדית של ועדה רפואית. לפיכך יש לבחון לגבי המקרה דנן, האם התובעת נבדקה על ידי 'ועדה רפואית', והאם 'ועדה רפואית' קבעה את דרגת הנכות שנותרה אצלה בעקבות התאונה.

בנסיבות דנן עלה, כי המומחה שייעץ לקצין התגמולים לא פעל מכוח היותו 'ועדה רפואית' כמשמעה בתקנות הנ"ל, אלא כגורם מייעץ בלבד. אילו מונה אותו מומחה מייעץ להיות 'ועדה רפואית' (המורכבת מרופא אחד), יש להניח כי קצין התגמולים, באמצעות המזכירות הרפואית, היה מזמן את התובעת להופיע בפני 'ועדה רפואית' ודואג לציין את מועד ומקום הועדה בצורה מפורשת, כמצוות הוראות אגף השיקום של משרד הביטחון.

סעיף 6ב לחוק הפיצויים, שמסדיר את העניין של קביעת נכות על פי דין, דורש כתנאי לתחולתו שני אלמנטים מצטברים: קביעה של "דרגת נכות" מצד אחד, וקביעה כי דרגת הנכות היא "בשל הפגיעה שנגרמה באותה תאונה", מצד שני. במקרה דנן, החלטת קצין התגמולים נסמכת רק על בירור שאלת הקשר הסיבתי ללא כל קביעה ביחס לשיעור הנכות – הוא התנאי הראשון לתחולת סעיף 6ב לחוק. אין מקום לאמץ במסגרת סעיף 6ב לחוק הפיצויים קביעת אגב של דרגת נכות על ידי מי שהוסמך לקבוע רק אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה לבין התאונה, ואין כלל בסמכותו לקבוע את דרגת הנכות.

כשם שאין עקרון השתק הפלוגתא חל בשאלת אגב אשר הסמכות הייחודית להכריע בה, שעה שהיא מתעוררת במישרין, נתונה לבית משפט אחר, כן אין מקום לאמץ קביעת אגב של דרגת נכות ע"י מי שהוסמך לקבוע רק אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה לבין התאונה, ואין כלל בסמכותו לקבוע את דרגת הנכות (שם).

אין לגזור מקביעה בדבר העדר קשר סיבתי בין הפגימה לבין התאונה מסקנה אוטומאטית בדבר העדר נכות הנובעת מהתאונה, ובוודאי שאין לראות בה קביעה של דרגת נכות במובן סעיף 6ב לחוק הפיצויים, אף אם הגוף אשר בדק את שאלת הקשר הסיבתי התייחס גם לשיעור הנכות באמרת אגב. לפיכך, אין לראות בהחלטה של קצין התגמולים, אשר דחה את בקשת התובעת להכיר בזכויותיה לפי חוק הנכים בשל העדר קשר סיבתי בין הכאבים בצוואר ובכתף לבין התאונה, משום קביעה המלמדת על העדר נכות או על שיעור הנכות.

החלטה

עסקינן בהחלטה המתייחסת לתחולתו של סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה– 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

השאלה עליה נסב הדיון נוגעת למעמדה של החלטת קצין התגמולים, אשר דחה את תביעת התובעת להכיר בזכותה כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), [נוסח משולב] תשי"ט – 1959 (להלן: "חוק הנכים"), בשל העדר קשר סיבתי בין הפגימות הגופניות להן היא טוענת לבין התאונה נשוא ענייננו – כהחלטה המהווה קביעה עפ"י דין לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים.

נתוני רקע:

התובעת ילידת 1955, שוטרת במקצועה.

אין מחלוקת, כי בתאריך 11/12/03 נפגעה התובעת בתאונת דרכים (להלן: "התאונה") כאשר היתה בדרכה ממקום עבודתה במשטרת ישראל לביתה. כמו כן אין חולק, כי התאונה הינה תאונת דרכים אשר אירעה תוך כדי ועקב השירות של התובעת במשטרה.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, בעקבות התאונה נחבלה התובעת בראשה, בצווארה, בגבה, בכתף ויד ימין. לטענת התובעת, כיום היא סובלת מכאבי ראש ממושכים, סחרחורות, מגבלות בעמוד שדרה צווארי ומותני, וכן מכאבים בכתף ויד ימין עם רדימות ונימולים, נפיחות והגבלה בתנועות היד. בדיקת הדמיה העלתה, כי התובעת סובלת מפריצת דיסק בחוליות הצוואר עם לחץ על מערכת העצבים בחוט השדרה, כמו גם מקרע בשריר הכתף.

ההליכים בפני קצין התגמולים:

בעקבות התאונה הגישה התובעת לקצין התגמולים בקשה לתשלום תגמולים והכרה בזכותה כנכה לפי חוק הנכים.

ביום 22/7/04 הודיע קצין התגמולים לתובעת, כי לשם קביעת זכויותיה עפ"י חוק הנכים עליה להופיע לבדיקה רפואית. ביום 14/10/04 קיבלה התובעת הודעה נוספת מאת קצין התגמולים, לפיה היא מוזמנת להופיע לבדיקה בפני פרופ' ביאליק שהינו מומחה בתחום האורטופדיה.

פרופ' ביאליק בדק את התובעת והפנה אותה לביצוע בדיקת תהודה מגנטית לכתף תוך ציון הדברים הבאים:

"התבקשתי על ידי קצין התגמולים של משרד הבטחון לחוות דעתי הרפואית בתחום הכירורגיה האורטופדית בעניין הקשר שבין החבלות ביום 3.6.92 ו- 11.12.03 ובין בעיית כתף ימין עם קרינה לצוואר… בכל הבדיקות שעמדו לרשותי לא מצאתי עדות לנכות בצוואר או בכתף ימין הקשורה לחבלה השנייה (התאונה נשוא ענייננו מיום 11.12.03 – ג.ט.), למרות זאת כדי לוודא שלא נגרמה לה פגיעה בכתף ימין, אבקש להפנותה לבדיקת כתף על ידי תהודה מגנטית".

לאחר קבלת תוצאות הבדיקה אליה הופנתה התובעת, מסר פרופ' ביאליק את חוות דעתו לקצין התגמולים, ובה קבע כי:

"אין לדעתי קשר החמרה או גרימה בין החבלות ביום 3.6.92 ו- 11.2.03 ובין תלונותיה על כאבי כתף ימין".

עם קבלת חוות הדעת של פרופ' ביאליק הודיע קצין התגמולים לתובעת, כי הוא דוחה את תביעתה להכיר בזכויותיה על פי חוק הנכים משום שלא נמצא קשר בין הכאבים בכתף ימין ובצוואר לבין התאונה.

טענות הצדדים:

במסגרת התביעה דנן שהוגשה לפי חוק הפיצויים עתרה התובעת מבית המשפט למנות לה מומחה רפואי בתחום האורטופדי לצורך קביעת שיעור הנכות שלה בעקבות התאונה.

הנתבעת, שהינה מבטחת השימוש ברכב בעת התאונה, טענה כי הקביעה הנ"ל של קצין התגמולים היא קביעה על פי דין במובן סעיף 6ב לחוק הפיצויים, ומשנקבע על ידי קצין התגמולים כי אין קשר סיבתי בין התלונות של התובעת לבין התאונה, הרי שקביעה זו מחייבת גם במסגרת ההליך המשפטי כאן.

לעומת זאת טוענת התובעת, כי החלטת קצין התגמולים נסמכת על חוות דעתו של פרופ' ביאליק בתור מומחה חיצוני מייעץ, ולכן חוות דעתו אינה בגדר קביעה של 'ועדה רפואית' כמשמעה לפי חוק הנכים. עוד טוענת התובעת, כי קצין התגמולים לא דרש מפרופ' ביאליק לבדוק את שיעור הנכות שנותרה אצלה, שכן כל שנדרש לעשות הוא להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי, ולשאלה זו בלבד. על בסיס שני אלה טוענת התובעת, כי אין לראות בהחלטת קצין התגמולים משום קביעה עפ"י דין לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים.

המסגרת הנורמטיבית:

המסגרת הנורמטיבית הנוגעת לענייננו מעוגנת בסעיף 6ב רישא לחוק הפיצויים, ולפיו:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה".

כידוע, קביעת דרגת נכות לפי חוק הנכים משמשת כקביעה "על פי כל דין" לפי סעיף 6ב הנ"ל, כמו גם קביעה של דרגת נכות לנפגעי תאונות עבודה (שהן גם תאונות דרכים) לפי חוק הביטוח הלאומי.

לפי חוק הנכים, קביעה של דרגת נכות נעשית על ידי ועדה רפואית, כמצוות סעיף 10(א) לחוק הנכים המורה לנו כי: "ועדה רפואית תקבע מזמן לזמן את דרגת נכותו של נכה" (ההדגשה הוספה).

סעיף 12 מעניק זכות ערעור על החלטה של ועדה רפואית בפני ועדה רפואית עליונה, כאשר על החלטת ועדה רפואית עליונה ניתן לערער בזכות לבית המשפט המחוזי בשאלה משפטית בלבד.

כך הוא הדבר בבוא קצין התגמולים להחליט בבקשה של תובע המבקש תגמול לפי חוק הנכים. לפי הוראת סעיף 28 א(א) לחוק הנכים, רשאי קצין התגמולים לבקש מועדה רפואית לחוות את דעתה הן בשאלת הקשר הסיבתי והן בדרגת הנכות של הנפגע, וזו לשון הסעיף:

"ביקש קצין תגמולים מועדה רפואית חוות דעת בדבר הקשר הסיבתי בין שירותו הצבאי של החייל המשוחרר או החייל בשירות קבע, לבין החבלה, מחלה או החמרת המחלה שנגרמו, לפי טענתו, לנכות, רשאי הוא להורות לוועדה הרפואית כי תקבע גם דרגת נכותו של אותו חייל משוחרר או חייל בשירות קבע בצירוף חוות דעת על הקשר הסיבתי." (ההדגשה הוספה).

להשלמת התמונה אוסיף, כי לפי הוראות סעיפים 33 ו-34 לחוק הנכים תובע הרואה עצמו נפגע מהחלטה של קצין תגמולים רשאי לערער עליה בפני ועדת ערעור, כאשר על החלטה של ועדת הערעורים ניתן לערער בזכות לבית המשפט המחוזי בשאלה משפטית בלבד.

הנה כי כן, חוק הנכים קובע בצורה ברורה ומפורשת כי קביעה של דרגת נכות היא בסמכותה הבלעדית של ועדה רפואית.

לפיכך יש לבחון לגבי המקרה דנן, האם התובעת נבדקה על ידי 'ועדה רפואית', והאם 'ועדה רפואית' קבעה את דרגת הנכות שנותרה אצלה בעקבות התאונה.

השאלות המצריכות הכרעה:

לאחר שפירטתי את הוראות החקיקה הרלוונטית, אעבור להצגת השאלות המצריכות הכרעה.

לטעמי, השאלות אשר עומדות על המדוכה ומצריכות הכרעה הן ארבע במספר:

האחת – האם חוות הדעת של פרופ' ביאליק אשר ניתנה לבקשת קצין התגמולים, היא חוות דעת של מומחה מייעץ, או שמא חוות של 'ועדה רפואית'?

השניה – האם באותה חוות דעת של פרופ' ביאליק נקבעה דרגת הנכות של התובעת בעקבות התאונה?

השלישית – האם החלטת קצין התגמולים, אשר נסמכת על האמור בחוות הדעת של פרופ' ביאליק, מהווה קביעה עפ"י דין לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים?

השאלה הרביעית והאחרונה היא – אם חוות הדעת של פרופ' ביאליק אינה מתייחסת לשיעור הנכות, האם ניתן להסיק ממנה כי לתובעת לא נותרה נכות הקשורה לתאונה, לאור הקביעה שלו בדבר העדר קשר סיבתי בין הכאבים לבין התאונה?

מעמדו של פרופ' ביאליק:

בעוד התובעת טוענת כי פרופ' ביאליק הוא מומחה חיצוני שתפקידו לייעץ לקצין התגמולים בשאלת הקשר הסיבתי בלבד, טוענת הנתבעת כי מעמדו הוא כמעמד 'ועדה רפואית' המורכבת מרופא אחד. לעניין זה מסתמכת הנתבעת על תקנה 3(ב) לתקנות הנכים (ועדות רפואיות) תשכ"ו – 1965, אשר קובעת כדלקמן:

"ועדה רפואית תורכב מרופא אחד או יותר, הכל כפי שיקבע יו"ר הועדה הרפואית".

בדיקת כל הנתונים אשר הוצגו בפניי מלמדת, כי פרופ' ביאליק לא פעל מכוח היותו 'ועדה רפואית' כמשמעה בתקנות הנ"ל, אלא כגורם מייעץ בלבד.

אילו מונה פרופ' ביאליק להיות 'ועדה רפואית' (המורכבת מרופא אחד), יש להניח כי קצין התגמולים, באמצעות המזכירות הרפואית, היה מזמן את התובעת להופיע בפני 'ועדה רפואית' ודואג לציין את מועד ומקום הועדה בצורה מפורשת, כמצוות הוראות אגף השיקום של משרד הביטחון מס' 30.01, לפיה "המזכירות הרפואית תשלח הזמנה לנכה על מועד ומקום הועדה ובמקביל תבצע רישום לציון פרטי הועדה הן ביומן הועדות הרפואיות והן בכרטיסו האישי של הנכה" (ההדגשה הוספה).

בחינה של ההזמנה אשר נשלחה בזמנו לתובעת להתייצב לבדיקה בפני פרופ' ביאליק, כללה הזמנה להופיע ל"בדיקה רפואית" ולא לוועדה רפואית.

גם בהחלטה של קצין התגמולים אשר נשלחה לתובעת ביום 8/2/05 – בדבר דחיית התביעה שלה לפי חוק הנכים – קצין התגמולים אינו מתייחס לפרופ' ביאליק כאל ועדה רפואית. באותו מכתב הודיע קצין התגמולים לתובעת, כי דחיית התביעה נסמכת על חוות הדעת של פרופ' ביאליק, הא ותו לא.

תקנה 3(א) לתקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (הליכים בפני קצין תגמולים) תשנ"ה – 1995 קובעת:

"החליט קצין התגמולים שהתובע אינו זכאי לתגמול או להכרה כנכה כמבוקש, יצרף להודעה על החלטתו את חוות הדעת הרפואית או את פרוטוקול הועדה הרפואית שעליהם היא מסתמכת." (ההדגשה הוספה).

לפי נוסח החלטת קצין התגמולים לתובעת ניתן ללמוד בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, כי פרופ' ביאליק לא שימש כוועדה רפואית של רופא יחיד, ולכן קצין התגמולים לא התייחס לממצאים שלו כאל "פרוטוקול הועדה הרפואית", כלשון התקנה הנ"ל, ומכאן שטענת התובעת לפיה פרופ' ביאליק שימש רק כמומחה מייעץ לקצין התגמולים, היא טענה שמתיישבת עם תוכן המכתבים שנשלחו אליה ע"י קצין התגמולים, החל מהזמנתה לבדיקה רפואית וכלה בהודעה על דחיית התביעה נוכח האמור "בחוות הדעת" של פרופ' ביאליק.

יתרה מזאת, גם מתוך חוות דעתו של פרופ' ביאליק וגם לפי החלטת קצין התגמולים מיום 8/2/05 וכן המכתב אשר הונפק על ידי אגף שיקום נכים בתאריך 19.1.10 (המכתב צורף לסיכומי התובעת), עולה בצורה ברורה כי פרופ' ביאליק נדרש רק לבדוק את שאלת הקשר הסיבתי בין תלונות התובעת על כאבים ומגבלות בכתף ימין ובצוואר לבין התאונה, מבלי ששאלת שיעור הנכות תהווה חלק ממסגרת המינוי שלו על ידי קצין התגמולים.

זה המקום להבהיר, כי בהתאם להוראת אגף השיקום של משרד הביטחון מס' 30.02, קצין התגמולים רשאי להיוועץ עם יועץ רפואי לצורך "קביעת הקשר בין הפגימה המבוססת על חבלה/מחלה, או החמרת חבלה/מחלה לבין השרות". לפי האמור בהוראה זו, היועץ הרפואי מוסמך לבדוק את שאלת הקשר הסיבתי בלבד, ואין זה מתפקידו ו/או מסמכותו לבדוק או לקבוע את דרגת הנכות.

יוצא אפוא, כי פרופ' ביאליק בדק את התובעת בתור מומחה מייעץ לקצין התגמולים לשם בחינת הקשר הסיבתי בין התלונות שלה על כאבים בכתף ובצוואר לבין התאונה, ולא בתור ועדה רפואית של רופא יחיד.

האם חוות הדעת של פרופ' ביאליק מתייחסת לדרגת הנכות של התובעת?

כפי שציינתי מקודם, בהתאם לסעיף 10(א) לחוק הנכים שיעור הנכות של הנפגע ייקבע אך על ידי ועדה רפואית. ומאחר שפרופ' ביאליק לא מונה כוועדה רפואית, אלא כיועץ רפואי, ברי כי חוות הדעת שלו אינה מתייחסת לדרגת הנכות של התובעת.

ואולם, גם אם אניח לצורך הדיון, כי פרופ' ביאליק שימש 'כוועדה רפואית' עת חיווה את דעתו בעניינה של התובעת, ולא רק כמומחה מייעץ, הרי שלפי המפורט בפרק הבא ניתן להיווכח בבירור, מדוע קביעת קצין התגמולים איננה קביעה עפ"י דין לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים.

החלטת קצין התגמולים בראי סעיף 6ב לחוק הפיצויים:

קצין התגמולים הודיע לתובעת במכתבו מיום 8/2/05 כי "בהסתמך על תוצאות הבדיקות והנימוקים המצוינים במסקנות חוות הדעת הרפואית מתאריכים 22.11.04 ו- 6.1.05, הגעתי למסקנה כי אין קשר בין כאבי כתף ימין וצוואר מהם הנך סובל (צריך להיות "סובלת" – ג'.ט.) ובין החבלות מ- 3.6.92 ו- 11.12.03 כמשמעותו בסעיף 1 לחוק".

ברור מתוך החלטת קצין התגמולים שאין היא מתייחסת כהוא זה לשיעור הנכות של התובעת. די בכך כדי להוביל למסקנה, כי אין בהחלטה זו כדי לענות על ההגדרה של קביעת נכות על פי דין לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים אשר דורש כתנאי לתחולתו שני אלמנטים מצטברים: קביעה של "דרגת נכות" מצד אחד, וקביעה כי דרגת הנכות היא "בשל הפגיעה שנגרמה באותה תאונה", מצד שני.

לשם ההדגשה אוסיף, שאילו הייתי קובעת בפרק הקודם, כי מעמדו של פרופ' ביאליק הוא כמעמדה של ועדה רפואית לפי חוק הנכים, גם אז לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה כי לא מדובר בקביעה על פי דין, משום שהחלטת קצין התגמולים נסמכת רק על בירור שאלת הקשר הסיבתי ללא כל קביעה ביחס לשיעור הנכות – הוא התנאי הראשון לתחולת סעיף 6ב לחוק.

האם קביעה בדבר העדר קשר סיבתי מלמדת על דרגת הנכות?

השאלה שלא ניתן להימנע ממנה כעת היא, האם קביעה בדבר העדר קשר סיבתי מלמדת על העדר נכות או על שיעור נכות של "0" אחוז?

במילים אחרות – האם די בכך שנקבע, כי פגימה מסוימת לא קשורה ולא נובעת מהתאונה, כדי ללמד כי לאותו נפגע לא נותרה נכות? המענה לשאלה זו הוא שלילי ולכך מספר נימוקים.

ראשית כל אבהיר, כי במסגרת המינוי של פרופ' ביאליק קצין התגמולים לא בקש ממנו לבדוק את שיעור הנכות של התובעת. כפי שציינתי בפרקים קודמים, כל שנדרש פרופ' ביאליק לבצע הוא, לבדוק אם קיים קשר סיבתי בין תלונות התובעת על כאבים בכתף ימין לבין התאונה. לפיכך, דרגת הנכות של התובעת לא היתה רלוונטית או צריכה הכרעה.

במקרה אשר נידון בע"א 439/89 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' יוסף שילוח [פ"ד מד(1), 837] בית המשפט העליון נדרש לשאלה, האם דחיית תביעה של תובע לתשלום דמי פגיעה בעקבות תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, מן הטעם כי הפגיעה של התובע לא נגרמה מהתאונה, מגלמת בתוכה גם קביעת אגב, כי לתובע אין כל נכות. באותו עניין קבע בית המשפט, כי "הממצא העיקרי בדחיית התביעה לפי סעיף 48(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] הוא, כי לא קיים קשר עובדתי – רפואי בין המחלה 'לפגיעה בעבודה', ואילו הממצא בקשר לאחוז הנכות (0%) הוא אגבי ורק תולדה של הממצא היסודי" (שם בעמ' 841).

בפסק הדין הנ"ל בית המשפט הדגיש, כי אין מקום לאמץ במסגרת סעיף 6ב לחוק הפיצויים קביעת אגב של דרגת נכות על ידי מי שהוסמך לקבוע רק אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה לבין התאונה, ואין כלל בסמכותו לקבוע את דרגת הנכות. בית המשפט ביסס קביעה זו על עיקרון השתק הפלוגתא, שסעיף 6ב לחוק הפיצויים קרוב אליו רעיונית. וכשם שאין עקרון השתק הפלוגתא חל בשאלת אגב אשר הסמכות הייחודית להכריע בה, שעה שהיא מתעוררת במישרין, נתונה לבית משפט אחר, כן אין מקום לאמץ קביעת אגב של דרגת נכות ע"י מי שהוסמך לקבוע רק אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה לבין התאונה, ואין כלל בסמכותו לקבוע את דרגת הנכות (שם).

באותו עניין בית המשפט הוסיף, כי התכלית המעשית של סעיף 6ב לחוק הפיצויים, היא גלויה וידועה, אולם הנוחיות המשפטית שהוא בא להשיג, אינה חזות הכל (שם בעמ' 842).

אומנם המקרה שנדון בפסק הדין מתייחס לתביעה שהוגשה לפקיד התביעות במוסד לביטוח לאומי להכיר בפגיעה כפגיעה שנובעת מתאונת עבודה, אך ניכר כי הדברים שנאמרו שם יפים גם לענייננו.

לפי העיקרון שהותווה בפסק הדין הנ"ל, אין לגזור מקביעה בדבר העדר קשר סיבתי בין הפגימה לבין התאונה מסקנה אוטומאטית בדבר העדר נכות הנובעת מהתאונה, ובוודאי שאין לראות בה קביעה של דרגת נכות במובן סעיף 6ב לחוק הפיצויים, אף אם הגוף אשר בדק את שאלת הקשר הסיבתי התייחס גם לשיעור הנכות באמרת אגב.

לפיכך, אין לראות בהחלטה של קצין התגמולים, אשר דחה את בקשת התובעת להכיר בזכויותיה לפי חוק הנכים בשל העדר קשר סיבתי בין הכאבים בצוואר ובכתף לבין התאונה, משום קביעה המלמדת על העדר נכות או על שיעור הנכות.

לא אסיים פרק זה לפני שאציין, כי לא נעלמה מעיניי אמירה של פרופ' ביאליק בחוות הדעת הראשונה שלו מיום 22/11/04, לפיה לא מצא עדות לנכות בצוואר או בכתף ימין הקשורה לתאונה. לעניין זה יש לומר, כי פרופ' ביאליק לא נדרש במסגרת המינוי שלו להתייחס לשיעור הנכות, כפי שהוא עצמו מעיד על כך בפתיח של חוות הדעת, שם הוא מציין כי נדרש על ידי קצין התגמולים לחוות את דעתו הרפואית בתחום האורטופדי בעניין הקשר בין הפגיעה בכתף ימין וצוואר לבין התאונה, הא ותו לא.

גם החלטת קצין התגמולים אינה נסמכת על האמירה הנ"ל – ואפילו מתעלמת ממנה לחלוטין. כזכור, הבסיס לדחיית הבקשה של התובעת נסבה על העדר קשר סיבתי כאמור, ולא על העדר נכות.

מכל מקום, לפי רוח הדברים בפסק הדין שהזכרתי, ניתן לומר כי אין להכיר בקביעה אינצידנטלית בדבר דרגת נכות אשר באה במסגרת הליך שנועד בעיקרו לבירור שאלת הקשר הסיבתי בלבד, כקביעה הנופלת בגדרו של סעיף 6ב לחוק הפיצויים. מתוקף כך, אין לראות באמרת האגב של פרופ' ביאליק לגבי העדר עדות לקיומה של נכות, משום קביעה עפ"י דין לפי הסעיף הנ"ל.

סיכומו של דבר:

על בסיס כל האמור לעיל, אני דוחה את טענת הנתבעת בדבר קיומה של קביעה עפ"י דין לגבי התובעת במובן סעיף 6ב לחוק הפיצויים.

ניתנה היום, י"ט אדר א תשע"א, 23 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה