בשנת 2004 עוגן חוק גיל הפרישה אשר קובע כללים ברורים לגבי מתי נשים וגברים זכאים לפרוש מעבודתם ולצאת לפנסיה. החוק מגדיר מהו תגמול או קצבה לאדם, גיל פרישת חובה, גיל פרישה מוקדמת, הוראות מעבר והוראות כלליות. למעשה, כאשר מגיעים לגיל הפרישה מתקיימת הזכות לקבל את הפנסיה התעסוקתית שנחסכה במהלך השנים.
עד שחוקק החוק, לרוב הנושא היה מוזכר בהסכמי עבודה קיבוציים אך היום החוק אומר כי גיל הפרישה עבור נשים עומד על 62 ואצל גברים 67. בהדרגה, מעלים את גיל הפרישה באוכלוסיות מסוימות כמו למשל אצל שוטרים וחיילי קבע. בהנחה שעובד מעוניין להישאר ולעבוד גם אחרי גיל הפרישה, המעסיק מחוייב להפעיל איזשהו שיקול דעת ולשקול את הנושא.
קיים עיסוק מתמיד בכנסת בסוגייה של גיל הפרישה. הרי תוחלת החיים בישראל נמצאת בעלייה, עם נתון זה לא ניתן להתווכח. גיל הפרישה אצל נשים למשל נמצא גם הוא בעלייה ודיונים בכנסת נעשים לגבי העלאת גיל הפרישה עבור נשים מגיל 62 לגיל 64.
המשמעות של עלייה בגיל הפרישה אוטומטית דוחה את קבלת קצבת הזקנה מה שעלול לפגוע באוכלוסיות רבות בישראל וזו אחת הסיבות שחוקק החוק – לאפשר לאותן קבוצות לקבל את הקצבה המגיעה להן, קצבה שחסכו כל חייהם.