לכל עובד יש מעמד מסוים במקום עבודתו ולכן חשוב מאוד לבחון את היחסים בין עובד למעביד הן מבחינה משפטית והן מבחינה אישית.
בית הדין לעבודה בוחן האם מתקיימים יחסי עובד מעביד על פי מבחנים שהתווספו עם השנים לחוק. בנוסף, בית הדין בוחן כל סיטואציה על פי נטייתם של שני הצדדים. המבחן העיקרי אותו בוחן בית הדין הוא מבחן ההשתלבות. מבחן זה בוחן האם קיים קשר אישי בין שני הצדדים ויש לו שני מצבים – מצב חיובי ומצב שלילי. המצב החיובי בוחן עד כמה העיסוק של האדם שנותן את השירות משתלב בארגון של המעביד. המצב השלילי בוחן האם אותו נותן שירות הוא גם בעל עסק משל עצמו הוא שמא הוא משרת את הארגון או המפעל כגורם חיצוני.
שאלה נוספת אותה יש לשאול היא כיצד מתחילים לבסס יחסים בין עובד למעביד. על פי מבחן ההשתלבות בית הדין קובע האם העובד השתלב במקום העבודה ונחשב לחלק אינטנגרלי מהמקום או שלא.
בעבר, מבחן זה היה מהווה את החלק העיקרי בבחינת יחסי עובד מעביד אך היום בתי הדין נוטים לבחון את אותם יחסים בצורה קצת יותר כוללנית ומקיפה. שאלות נוספות אותן בית הדין שואל בבחינת יחסים עובד מעביד:
- עבור מי מתבצעת העבודה?
- באילו כלים מתבצעת העבודה בפועל?
- האם העובד מהווה חלק בלתי נפרד ממקום העבודה כמו למשל יוצא לימי עיון, הרצאות, הכשרות, חופשים וכיוצא בזה…
ככל שיהיו יותר עובדות בשטח שישייכו את העובד למקום העבודה, כך בתי הדין יפסקו לטובתו של העובד ויקשרו אותו למעסיק.
העידן המודרני מביא איתו קשת רחבה של סוגי עובדים ועבודות ולכן נקבע מושג חדש שמגדיר את העובד כ״מאין עובד״. המשמעות לכך היא שאותו אדם מקבל וזוכה לכל זכויות עובדים כמו פנסיה, ביטוח אובדן כושר עבודה, שעות נוספות וכדומה.