תכליתו של חוק הגנת השכר הינה להגן על שכרנו כלומר לקבוע את התנאים שחלים על מעסיקים במשק בישראל. החוק מסביר בין השאר מהו המועד האחרון לתשלום עבור עובד, החוק גם עוסק בקצבאות וניכויים, מסביר איך העובד אמור לקבל את המשכורת שלו ועוד. בשנת 2009 חל שינוי אשר מטרתו להרחיב את הפירוט שחייב להופיע בתלוש השכר. החוק מגדיר באילו מצבים מעסיקים עוברים על החוק וכיצד ידיעת מרכיבי השכר מחזקת את העובד ואת זכויותיו השונות.
החוק מטיל סנקציה אשר נכנסת לתוקף בתום 9 ימים מהחודש החולף שבגינו עדיין לא שולמה המשכורת. זו הסיבה שבמשק הישראלי, למרות שהחוק אומר כי על המעסיק לשלם לעובד בתום החודש הנוכחי, נהוג לשלם את המשכורת עד ה-9 לחודש שאחרי. במידה והשכר לא משולם עד ה-9 לחודש שאחרי, הוא נושא פיצויי הלנה, סוג של ריבית מאוד גבוהה בשיעור של 5% על האיחור בשבוע הראשון ובשיעור של 10% על כל שבוע נוסף שבו לא משולם לעובד השכר המגיע לו.
החוק קובע כי מעסיק שאיחר בתשלום המשכורת יהיה פטור מלשלם לעובד פיצויי הלנה בשלושה מקרים:
- חילוקי דעות בין המעסיק למועסק
- נסיבות שלא היו בשליטתו של המעסיק
- כאשר זה נעשה כתוצאה מטעות כנה של המעסיק
כאמור, התיקון לחוק קובע כי כל בתלוש השכר של העובד מפורטים כל תנאי העסקה של העובד.
גובה השכר, שעות העבודה, פירוט שעות נוספות, תנאים סוציאליים, הפרשות לקרנות ועוד. כתוצאה מתיקון זה כל נושא השכר הפך שקוף אל מול העובד מה שחייב מעסיקים רבים לשלם לעובד כחוק, מה שלא היה מתבצע בפועל עד אותו תיקון. בנוסף, תיקון זה חייב את המעסיק לעקוב אחר שעות העבודה של העובד בפועל באמצעים דיגיטליים או ידניים ולכן מאותו רגע נטל המעקב בייחוד על שעות נוספות, עבר למעסיק.