חוק פיצויי פיטורין מגדיר כמה כסף מגיע לעובד בהשוואה לתקופה שבה עבד במקום העבודה, כלומר בהתאם לוותק שצבר אצל המעסיק שלו. על פי החוק, פיצויי פיטורין מגיעים לעובד שסיים תקופה של שנה אחת. את סכום הפיצויים קובעים לפי המשכורת החודשית האחרונה של העובד כפול שנות הוותק שצבר בעבודה. ניתן להסיק כי מטרתו של החוק לשמור על זכויותיו של עובד במקום העבודה ולמנוע מצב שבו מעסיקים מפטרים עובדים מסיבות שניתנות לגישור. למעשה, כל מי שעובד שנה אחת ברציפות במקום עבודה, זכאי לקבל פיצויי פיטורין על פי חוק הפיטורין.
חשוב להבין, כי למרות שהחוק עוסק בזמנים, יש סעיף המגן על עובדים שמעסיקיהם מפטרים אותם בסמוך לסיומה של שנת עבודה אחת, זאת בכדי להימנע ממצב שבו הם צריכים לשלם פיצויים. מצד שני, החוק מגן גם על מעסיקים שעובדיהם פוטרו אך לא יגיע להם תשלום פיצויים בשל התנהגותם החמורה שאינה מאפשרת המשך העסקה.
איך מחשבים פיצויי פיטורין?
כאמור, באופן כללי מחשבים את פיצויי הפיטורין בהתאם לשכר האחרון שלנו כפול מספר השנים בהם העובד הועסק. איפה הבעיה? הבעיה שהמשכורת שלנו כוללת רכיבי שכר נוספים פרט למשכורת שלנו כמו למשל ימי חופשה, ימי מחלה, בונוסים, דמי נסיעות, הבראה, שעות נוספות ועוד. ובכן, באופן כללי, הרכיב הנוסף אותו יש לקחת בחשבון בחישוב פיצויי הפיטורין הוא שכר היסוד. יחד עם זאת, התקנות של החוק מחריגות תשלומים נוספים כמו למשל דמי מכירות, בונוסים וכדומה ולהוסיף לשכר היסוד. חוק פיצויי פיטורין מפרט גם את אופן המיסוי ועוסק בזכויות של עובדים מיוחדים כמו עובד ענתי, פטירתו של עובד וכדומה.